פרויקט פיתוח ודיגיטציה של פונט זה נבע מתהיה טיפוגרפית יסודית, לגבי שרירותיות ייצוג השפה באמצעות כתב, ובכלל זה ההתפתחות הצורנית של האות. ידוע לנו שהשפה המדוברת מיוצגת על ידי מצלולים שרובם המוחלט אינם אונומטופאיים (מילים שצלילן מחקה את משמעותן: בקבוק, זמזום וכדומה), ובמקביל ידוע לנו שהאותיות אשר בשימוש המערב (לטינית, יוונית, קירילית ערבית וכמובן עברית) נבעו מאותיות בעלות סימנים בעלי פשר (דג, כף, פה). סימנים אלו עברו גלגולים אינספור במהלך השנים, כך שהקשר בין סמל (מסמן) ומשמעות מקורית (מסומן) התפורר.

רצינו לדמיין עולם בו הכתב נותר סטאטי לחלוטין ולהדגים כיצד יכול היה להיראות הכתב המקורי, במידה ונצמד לטיפוס אותיות כגון הלווטיקה או נרקיס בלוק. מה היתה הזרימה, הקצב והקריאות של פונט כזה, שחוזר אחורה עד למקורות האות עצמה? כמה ניתן לייצר היגיון ואחידות טיפוגרפית פנימית בין האותיות? 

בהמשך ניסינו לבחון מספר אותיות בהשראת פונטים עבריים קלאסיים: הדסה, פרנקריהל ודוד, אשר להם זיכרון לתנועה הקליגרפית המקורית של אופן כתיבת האותיות. 

לסיכום, מקווים שפרויקט זה יעזור להצית את אש הטיפוגרף הקטן שנמצא בכל אחד ואחת מכם, גם אם היה חבוי במערה נידחת באמצע המדבר...